<h1>ספר כריתות לרבינו שמשון מקינון — לשון לימודים שער שלישי</h1>
<h2>דף ב:</h2>
מצינו מהו דתימא שהוא נשאר כן, כי הך דריש (נדרים) [נזיר ב' ע"ב] דקאמר מהו דתימא בעינן פיו ולבו שוין קמ"ל, ואמת הוא דבעינן פיו ולבו שוין, אבל מהו דתימא ר"ל מהו דתימא בעינן פיו ולבו שוין והכא לא הוי פיו ולבו שוין קמ"ל דהכא הוי פיו ולבו שוין, וכיוצא בזה איכא בתמורה פרק כיצד מערימין (תמורה כ"ה ע"ב) גבי מתניתין אם משאמר הרי זו שלמים, אמר רב פפא לא נצרכה אלא שאמר תוך כדי דיבור, מהו דתימא תוך כדי דיבור כדיבור דמי והאי עיוני קא מעיין קמ"ל, ואמת הוא בכוליה תלמודא דתוך כדי דיבור כדיבור דמי אלא הכי פירושא כמו הא דנדרים שהבאנו.
<h2>דף ו.</h2>
מצינו בתלמוד דמקשה הא אמרה רבי יוחנן חדא זימנא, ומתרץ חדא מכלל חבירתה איתמר, ופעמים אינו מתרץ כך, וצריך להתבונן לפי הענין ולפי המקום.
<h2>דף יב.</h2>
כל קבוע כמחצה על מחצה דמי ונפקא לן [כתובות ט"ו ע"א] מוארב לו וקם עליו (דברים י"ט י"א) דהיכא דאיכא תשעה ישראל ואחד כותי עע"ז, דמיפטר בזרק אבן לגו, וכי האי גוונא מיקרי קבוע שנודע מקום הכותי עע"ז ומקום הישראל, והוא זורק שם ואינו יודע היכן נפל האבן, אע"ג דרובא ישראל נינהו מיפטר מטעם כל קבוע וכו', וכן תשע חנויות, וכן אמרינן [יומא פ"ד ע"ב] גבי אין הולכין בפיקוח נפש אחר הרוב, ומסיק אי איכא תשעה כותים וישראל אחד, הכא נמי פשיטא דהוה ליה קבוע כו', דהיה ידוע האיסור וההיתר, וכשעשה הדבר לא ידע אם האיסור אם המותר, כמו הכא גבי פיקוח נפש כשהוא מציל אולי מציל ישראל ואע"ג דרובא כותים עע"ז הוה ליה כמחצה על מחצה דכל קבוע וכו'. ובהכי ניחא מה שמקשין העולם גבי סנהדרין ודיינין דאזלינן בתר רוב אע"פ שהן קבועין, דסנהדרין ודיינין נודע באותה שעה מי מחייב ומי מזכה, ודמי לתשע חנויות וכולם מוכרות בשר נבילה אחת בשר שחוטה, וכי אסרו ליקח מחנות של שחוטה, הא ודאי מותר כיון שנתברר שלוקח מחנות בשר שחוטה. וכן הדרך האחר שכתבתי, דלא אמרינן קבוע אלא היכא שנתברר מקום איסור, דומיא דזורק אבן לגו שנתברר מקום ששם הישראל וכן מקום הכותי עע"ז ואינו יודע היכן נפל האבן, וכן תשע חנויות שנתברר לנו חנות שמוכרת בשר שחוטה ומקום שמוכר בשר נבילה אבל אינו יודע מאיזה מהם לקח, אבל היכא דמקום האיסור לא נתברר לא אמרינן כל קבוע וכו', ובזה ניחא מה שמקשים העולם יאסר כל העולם בחרישה וזריעה מטעם נחל איתן שהוא קבוע ולמאי דפרישית ניחא, כיון דלא ידעינן היכן נחל איתן לא שייך למימר כל קבוע אבל אי ידעינן מקומו אמינא כי הנזרע בתוכו אסור, ואי נסבינן זרע ולא ידעינן אי מיניה אי משאר עלמא אסור אע"ג דעלמא רובא ורובא דרובא כמה פעמים. ותורה סם חיים. יען כי הדבר הזה צריך לכמה מקומות שמיירי בענין קבוע, כתבנו זאת להאיר מחשך הלבבות בזה, כי ראיתי מצפצפים ומהגים לא יביטו ארחות קבוע, מלא שבוע, כפול יהיה רבוע.
<h2>דף לט.</h2>
מצינו תא שמע שאינו לא משנה ולא ברייתא ולא מימרא ולא דברי תורה, כי הא דנזיר פרק ג' מינין (ל"ט ע"א) האי ביניתא מלעיל רבי או מלרע רבי, תא שמע מההוא אינבא וכו'.
<h2>דף נג.</h2>
היכא דאשכחנא ג' תנאי וחד מינייהו לא כמר ולא כמר אלא דעת שלישית, אין זו הכרעה ויתכן דלא מסקינן הלכתא כוותיה, אבל כשהשלישי ס"ל כחד מינייהו הלכה כוותיה דהוי מכריע, והוי מאן דפליג עליה אחד במקום שנים.
<h2>דף נח.</h2>
כללא דמילתא כל עשה דוחה לא תעשה אף ל"ת שיש בו כרת, כדאיתא ריש יבמות (ה' ע"ב) ל"ת שיש בו כרת מנלן דדחי, ומסיק [ז' ע"א] אטו עשה דדחי ל"ת לאו לא תעשה חמור מיניה מה לי חומרא רבה מה לי חומרא זוטא, אבל אין עשה דוחה לא תעשה ועשה מטעם דאמרינן מאי אולמיה דהאי עשה מהאי עשה. אולם מצינו [נזיר נ"ח ע"א] עשה אלים דדחי עשה ולא תעשה כמו עשה דמצורע דאלים משום שלום בית דדחי עשה ולא תעשה דהקפה והשחתה שיש בו לאו ועשה ומצינו [ב"מ ל' ע"א] עשה דאלים מעשה אחר ולא דחי ליה, גבי השבת אבידה דמוקי לה קרא דוהתעלמת מהם לכהן והוא בבית הקברות, ופריך פשיטא דאין עשה דוחה לא תעשה ועשה דכהן והוא בבית הקברות, אע"ג דעשה דהשבת אבידה שוה בכל ועשה דקדושים יהיו אינו שוה בכל, לא חשבינן אלים כל כך למידחי עשה ול"ת. עוד דין אחר דלא תעשה כמאן דליתיה לענין לדחות אחריני, דהא גבי השבת אבידה איכא עשה ולא תעשה השוה בכל ואעפ"כ לא דחי עשה ולא תעשה דכהן שאינו שוה בכל כלומר הטומאה. עוד כלל אחר שאינו דוחה את חבירו אלא מי שדוחה בקום ועבור, שהרי פשיטא לן דהשבת אבידה לא דחי עשה ולא תעשה דטומאה, משום דאין עשה דוחה לא תעשה ועשה, ויש להקשות א"כ למה דוחה עשה דטומאה דקדושים יהיו עשה ולא תעשה דהשבת אבידה, היה לנו לומר דעשה שהוא שוה בכל ידחה עשה שאינו שוה בכל, וטוב היה, מלומר דעשה דאינו שוה בכל ידחה השוה בכל, ואי משום לאו דטומאה, כמו כן איכא לאו גבי השבת אבידה, ואמרינן כבר שהלאו אינו לא מעלה ולא מוריד גבי לדחות אחריני, אבל כדפרישית דחי ר"ל בקום ועבור, אבל שב ואל תעשה לא מיקרי דחייה, ולכך השבת אבידה הוי קום ועבור עשה של קדושים יהיו אם ידחה אותו, אבל עשה של קדושים לא דחי עשה דהשבת אבידה אלא בשב ואל תעשה, זה לא מיקרי דחייה דלא עביד מעשה כלל, דעשה דוחה לא תעשה גרידא, לא תעשה שיש בו כרת, לא תעשה ועשה היכא דהעשה אלים גמור כמו עשה דמצורע, אין עשה דוחה ל"ת ועשה היכא דהעשה אינו אלים וכן אפילו היכא דהעשה עדיף כמו שוה בכל לא דחי אינו שוה בכל, ואפילו יש לאו עם עשה כמו השבת אבידה, אינו מועיל לענין לבטל עשה ולא תעשה, דחייה ר"ל בקום ועבור אבל לא מיקרי דחייה בשב ואל תעשה.
